עברה חצי שנה נוספת מאז רשמתי את מכתבי אליך כאן. נכון שהימים עובר ועוברים שהזמן הוא הרופא הטוב ביותר לפצעים אבל מה עושים עם חור ענק בלב? כל פעם אי מנסה לחשוב מה היה קורה אם לא היית מתה? היית היום צריכה כבר להיות בצבא בת 19. בטח כבר עם חבר או אולי ידיד ממש טוב.

אני כפי שאת בטח יודעת התגייסתי לצבא. אני הולכת לשרת בחיל המודעין בתור מפעילת תקשורת נתונים והצפה. אני ממש לא מבינה למה בצה"ל חושבים שהמקצוע הזה יעניין אותי בהמשך דרכי. אני מרגישה כאילו זה להיות טכנאי שרק פותר תקלות פה ושם. אני רק מקווה שאהיה קל"ב כי כבר נמאס לי לצאת רק בסוף שבוע הביתה נכון שאין מה לעשות ולא בוחרים בצבא וחייבים לעשות מה שאומרים לי לעשות אבל אני רוצה את הבית שלי, את החיים שלי.

הלוואי שהייתה לי מזוודת קסמים והייתי יכולה לשנות את גורלך ולהחזיר ואותך לחיים. אני לא מאמינה שזה הגורל שנקבע לך למות בטרם עת. הלוואי וזה היה אפשרי אבל אני יודעת שרק בטלוויזיה זה קורה שאפשר להמציא יזה מזוודה להכניס מפתח ולהחזיר את האדם לחיים. (דני הוליווד)