מתחילים שנה חדשה.. עוד שנה בלעדייך

ואת לא מבינה כמה את חסרה

מתגעגעת לספונטניות שלך, לטלפון שהיית מרימה ואומרת אני בנהריה, בואי לפגוש אותי

מתגעגעת לחיוך המקסים את כולם

מתגעגעת לתקופה בה כל החבורה הייתה ביחד

לאנרגיות החיוביות שהיית מביאה איתך, להיפראקטיביות, לשמחת החיים, לחיבור שלך בין כולם

ועכשיו, כלום לא נשאר, רק זכרונות שמציפים ומלווים בגעגועים ובדמעות

ההשוואה הזאת תישמע קצת טיפשית אבל ככה אני מרגישה.. שהיינו כל החבר'ה כמו פאזל שלם, אך כשהלכת השארת חור בפאזל הזה שלנו והוא פשוט התפרק.

טרי, את הלכת לדרכך, לעולם אחר וכשהלכת בעצם לקחת איתך את כולם. את מבחינתי היית החתיכה הכי גדולה בפאזל, המרכזית, זאת שתמיד דאגה לשמור על קשר עם כולם לא משנה אם היו סכסוכים ומריבות בין כמה מהחבר'ה, היה לך חשוב להשאר מחוברת לכולם, לא להתנתק ולהבין את כל הצדדים. אז לא פלא שכשלקחו לנו אותך זה השאיר חור כ"כ עמוק בפאזל הזה שלא הייתה לו ברירה אלא להתפרק ולפזר את כל החתיכות רחוקות אחת מהשניה.

אז תסלחי לי טרי, שלא הצלחתי לשמור על שלמותו של אותו פאזל, באמת שהייתי רוצה אבל הסתבכתי איתו כבר וכנראה שרק לך היה את הקסם המיוחד לחיבור הזה...

הלוואי ויבוא יום, ותשלימי שוב את אותה חתיכה כי את פשוט חסרה